• Danielle Pardo Rabani

עיצוב אירופאי "עושה עליה"

Updated: Apr 19

20 לאוקטובר 1998. הגעתי לראשונה לישראל, עם תואר ראשון ושני באדריכלות, עיצוב פנים ותכנון ערים, מהאוניברסיטה הלאומית של פירנצה-איטליה. עם סיום הלימודים הגשתי בקשה לכמה מלגות:

• מלגת משרד החוץ הישראלי לעבודה בפקולטה לאדריכלות בצלאל בירושלים

• מלגת עבודה במשרד אדריכלים Dubosc & Landowski בפריס

• מלגת עבודה במשרד אדריכלים בפראג

עד לאישור הבקשות, הגעתי ארצה כדי ללמוד באולפן ולהכיר את ישראל. בתקופה הזו עבדתי במשרדו של אדריכל דוד קאסוטו. לשמחתי, זכיתי במלגות והתקבלתי לעבוד על פרוייקט של שיקום ושידרוג שכונת ממילא בירושלים, יחד עם מנהל אגף התכנון בבצלאל, זאב דרוקמן.



באתי עם סקרנות להכיר את האדריכלות המקומית, את אסתטיקה והיגיוון התכנוני ברוח המקומית. גיליתי שהמודעות לעיצוב היא "אחרת" ולא תואמת מה שהכרתי ולמדתי באיטליה. מאוד התרשמתי מתנופת בניה חדשה בישראל, אך לא מצאתי את ה"קודים" של תכנון ועיצוב. הסתובבתי בשכונות העיר וראיתי שהפונקציונליות משחקת תפקיד ראשי ברוב המקרים.


מנועי מזגנים, מתלי כביסה, כבלים של חשמל ואינסטלציה שעולים ויורדים בין הקומות, מצאו את מקומם בחזיתות הבתים לפי עיקרון תכנוני של 'איפה שנוח' וללא כל התחשבות באסתטיקה. בכל פעם שהייתי רואה בתים כאלו הייתי שואלת את עצמי למה ואיך לאנשים אחרים לא מפריע לראות כזה בלגן, ולמה לבנות ככה כשאפשר אחרת?


הרבה פעמים שמתי לב שאלמנטים אדריכליים נבחרו ע"י המתכננים והדיירים בעיקר לפי טעמם האישי, ללא קשר לחוקי קונסטרוקציה או היסטוריה, לתרבות הבניה מקומית ולאופי הבניינים שמסביב. היה קשה להתחבר לסלט של סגנונות מעורבבים יחד ללא 'סיפור' כללי, ללא כוונה ברורה, נראה כמו 'אני אוהב = אני שם'.

אחרי תקופה של כחצי שנה, קיבלתי מארגון "ליאונרדו דה וינצ'י" מלגה לעבודה בצרפת. עבדתי במשרד DUBOSC & LANDOWSKY ARCHITECTS בפריז והכרתי עוד סגנון בניה אירופאי, אחר ממה שלמדתי בפירנצה. המשרד מתמצא בבניה יבשה, בעיקר בניה מודרנית מברזל וזכוכית בהרכבה. בתים פרטים, בתי ספר, בתי כנסת, הכול עשוי רק מברזל וזכוכית.


אופי הבניה היה שונה מהבניה המסורתית באיטליה או מהבניה באבן בירושלים שהספקתי להכיר אז. זאת היית חווית עבודה מאוד מעניינת, שבה, למרות השוני, מצאתי בקלות את חוקי הבניה המוכרים לי, כמו הקפדה מקסימלית על אסתטיקה, קשר ישיר עם הסביבה והמון תשומת לב לפרטים.


אחרי חווית העבודה בפריז חזרתי ארצה ובמשך שנים רבות עבדתי כאדריכלית שכירה במשרדים המובילים בירושלים.

בתקופת עבודתי עם יעקב מולכו זכיתי ללמוד המון על אדריכלות ישראלית וירושלמית בעיקר, על בניה באבן, על פרטים מסורתיים ועל ההיגיון שיש אחרי כל בחירה בבניה באבן. סגנון בניה ייחודי שלא נפוץ באיטליה.


במשך השנים הללו לאט לאט ראיתי שינוי משמעותי בגישה לאדריכלות ועיצוב. לאורך השנים עלתה המודעות ואתה גם נכונות בעלי הנכסים להשקיע בבניה איכותית. והיום, כבר קל יותר להפגיש בין תרבות הבניה האירופאית שלמדתי, לבין סגנון הבניה בישראל. למרות שהכל נמדד במהירות התכנון ובזמן ביצוע הפרוייקט, לשמחתי הלקוחות מבקשים יותר מחשבה והשקעה על העיצוב, מוכנים להשקיע יותר בהיבט האסתטי, שימוש בחומרים מתקדמים ורעיונות חדשים. הלקוחות מעודכנים לגבי טרנדים אירופאיים ומבינים שאיכות חיים זה לא מזגן שעובד אלא גם שלא מכער ולא מרעיש לנו ולסביבתנו.


לאורך שנותי בישראל, נוצרה אחווה בין מעצבים יוצאי אירופה. חברות שלי שעלו לישראל בשנות ה-90, חוו גם הן מפגשים מרגשים בין תרבויות העיצוב שספגו באירופה, לסגנון הישראלי שמתבסס על כור ההיתוך התרבותי המקומי ועם הטרנד של הגברת המודעות לעיצוב איכותי והרצון לשפר את איכות החיים.



סטיילינג בישראל?

חברתי סופי רוזנבאום עוסקת בסטיילינג ומיתוג אישי. ברוח החינוך שקיבלתי באיטליה, ברור לי שהופעתי האישית מהווה מרכיב חשוב בהכרות שלי עם הלקוחות ובבניית תדמית מקצועית. מתוך סקרנות, הגעתי לסדנה של סופי כדי לגלות את מי שעברה מסלול מקביל אלי, בתחום עיצובי משיק.


סופי גדלה בפריז ועלתה ארצה בשנת 1991, אחרי שלמדה בפריז כלכלה ומנהל עסקים. אחרי 18 שנים כמנהלת שיווק בחברת היי-טק, החליטה לעבור לתחום הסטיילינג האישי. כשפגשתי אותה, היא כבר הייתה "וותיקה בארץ". דרכינו נפגשו דרך ארגון QUALITA המסייע לעולים מצרפת ומקדם בעלי עסקים דוברי צרפתית. סופי פעילה בארגון ויש לה פינה קבועה על סטיילינג ברדיו QUALITA. היא מעבירה סדנאות מיתוג אישי בחברות וארגונים ומלווה נשים בעיצוב התדמית האישית, הן בליווי לאורך זמן והן בהכנה לאירועים מיוחדים.


בשיחות עם סופי גיליתי שגם היא, חוותה את המפגש עם תופעת הישראליות בדומה לי. "בשנות ה-90, היה קשה מאד למצוא בארץ בגדים יפים ומיוחדים", אומרת סופי ומוסיפה: "המודעות לעיצוב הייתה נמוכה, ובהתאם, היה היצע הבגדים בסיסי בלבד. עם השנים, התפתחה תעשיית האופנה והעיצוב וגם הביקוש הפך ליותר איכותי ובררני. נשים רצו להתלבש כמו באירופה. לבוש בעיצוב קלאסי איכותי. בישראל קם דור חדש של מעצבי אופנה שהחלו להשתלב בחברות עיצוב באירופה ולשרת לקוחות מעבר לים. זה קרה במקביל להשבחת הטעם בתחום המזון והיין וכן בעיצוב הבית".


עם השנים התקבל שרות הסטיילינג בקרב נשות עסקים שההופעה החיצונית הינה חלק בלתי נפרד מכרטיס הביקור שלהן. "דרך הלבוש שלהן, ניתן להתרשם לגבי סגנון העבודה שלהן" נוהגת סופי לומר ומוסיפה: "הכימיה במפגש הראשון משפיעה באופן דרמטי על ההחלטות של הלקוחות. טוב הטעם שיבוא לידי ביטוי בעבודה המקצועית חייב להתבטא בהופעה".

באירופה קודי הלבוש הם חלק מהתרבות שעוברת דרך החינוך בבית וע"י דרישות הלבוש במוסדות הלימוד. בישראל, המצב שונה. השפעת העליות השונות ניכרת באופי הלבוש ומגוון סגנונות העיצוב. בשנים האחרונות, גם נשים דתיות וחרדיות רוצות לשפר את הלבוש וההופעה האישית. למרות קודי הלבוש המקובלים בשכונות הדתיות, רבות רוצות להיראות "כמו באירופה". הלבוש הוא שפה לכל דבר. שפה בינלאומית המאפשרת תקשורת וחיבור בין אנשים ותרבויות.



כן, גם רהיטים בעיצוב אישי

אנה עמיאל – מעצבת ומייצרת רהיטים בעיצוב אישי. מחברת בין התרבות האירופאית שספגה בבית, ידע נרחב בעולם הריהוט והטקסטיל ואינטואיציה עיצובית שמגשרת בין שני העולמות. אנה עלתה מפריז בשנת 1994, עם סיום לימודי אופנה ב- Studio Bercot. את האהבה לטקסטיל, יחד עם ידע רב, ספגה מההורים שעסקו במסחר בטקסטיל. את ישראל היא הכירה קודם, מאחר שבתקופות הקיץ נהגה לבקר אצל קרובי משפחה בארץ. עם עלייתה ארצה השתלבה בתחום המחשבים ובגיל 35 החליטה לעבור לתחום הטקסטיל. היא עבדה כאשת מכירות אצל סוחרי הטקסטיל האיכותיים בישראל. לאחר מכן עברה למכירות רהיטים והכירה את חשיבות מוצרי הטקסטיל בעיצוב הרהיטים.


על המפגש בין תרבות העיצוב האירופאית לבין העיצוב בישראל היא מתארת ככה: באירופה אנשים חיים בעיקר בבית. בהתאם, עיצוב הבית היווה תמיד גורם מאד חשוב המקרין על האווירה בבית ועל היחסים בין בני המשפחה. בישראל אנשים חיים בחוץ ומבלים פחות בבית. בהתאם, לא נהגו להקדיש תשומת לב רבה לעיצוב הבית. עיצוב הפנים לא היה מטופל. זאת למרות שבתקופות מסויימות של העליה מאירופה, הביאו העולים גם תרבות של עיצוב פנים איכותי. בדרך כלל, הריהוט בישראל היה מאד בסיסי/פונקציונלי. "הבדל מהותי נוסף הוא שבאירופה החיים מאד משפחתיים ובישראל החיים קהילתיים. הישראלים מארחים הרבה. בהתאם, אזורי הישיבה באירופה קטנים יחסית וממוקמים בשולי החדרים. בישראל לעומת זאת, הספות גדולות וממוקמות במרכז החלל". הישיבה על ספות, היא מנהג שמקורו בתרבות העותומנית. למרות זאת, העיצוב האירופאי קלאסי מסתדר מצויין עם גישה זו.


מנסיונה של אנה, העיצוב הישראלי היה זהיר והתבסס בעיקר על העתקת דגמים שהוצגו בחו"ל. עם השנים, הזהירות הזו פינתה את מקומה לטעם סוער ולתעוזה עיצובית. עם השנים, זיהתה אנה את הפוטנציאל העסקי הגלום בחוסר המודעות לעיצוב. "הרגשתי שצריך ליצור הבדל סגנוני בין הבית לחוץ" אומרת אנה. במקביל לטרנד של הגברת המודעות והגדלת ההשקעה בעיצוב הבית, התארגנה אנה למתן שירותי עיצוב וייצור רהיטים בעיצוב אישי. היא פוגשת את בני הבית, רואה את סגנון החיים ואת סביבת המגורים ומתאימה לדיירים ריהוט ייחודי המעוצב במיוחד עבורם.

"כדי שהעיצוב ישתלב בסביבתו, אני בוחרת קווים וצבעים שיש מסביב. לפעמים הם צבעי השמיים והרעפים שנראים בחוץ ולפעמים קווי האריחים הישנים שבבית. בישראל יש שמש וצבעוניות סוערת, לא כמו בפריז שבה הכל אפור. הישראלים שמחים, סקרנים ובעלי תעוזה. רוצים להיות ראשונים בכל דבר. חלוצים. בישראל של המאה ה-21, יש הערכה גבוהה לעיצוב. כאן אוהבים להיות פורצי דרך ואם אפשר, שלאף אחד אחר לא יהיה ריהוט דומה", אומרת אנה.

ב-30 שנות עבודתנו בישראל, גם אני וגם חברותי "יוצאות אירופה" זכינו לעבוד בישראל בעידן של שינויים מהותיים בטעם המקומי ובסטנדרטים הגבוהים שניכרים בענפי העיצוב השונים. בתחומים רבים, העיצוב הישראלי הפך למוכר ומוערך בעולם. אנחנו נהנות ליצור פתרונות עיצוביים המתבססים על הקפדנות האירופאית, אבל נהנות גם מהאומץ ושמחת החיים של הישראלים.





101 views

Recent Posts

See All